מהפכה של קדושה

ישורון בר טוב

דרכי אינה דרך המלך, רצופה היא קוץ ודרדר. רוחות וסלעים מיטתי, סובבים אותי בני הנכר. אך גופי הצעיר מול כל אלה, ניצב כמו צוק סלע איתן, כי גוף האומה למוד הסבל, מחבר הוא גדול וקטן.

יותר מחודשיים חלפו מאז מותו של אהוביה סנדק, זכרו לברכה, במהלך מרדף משטרתי סמוך לכביש אלון. במשך הזמן הזה נערכו הפגנות רבות ברחבי הארץ, הרשתות החברתיות הוצפו במחאות מסוגים שונים, התקיימה הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו, שביתות רעב, מאהל מחאה, הוחלפו שמות של רחובות בעיר תל אביב ואפילו נשלחו פרחים לראש מח”ש, קרן בר מנחם, בצירוף פתק המודה לה כביכול על טיוח הפרשה. ככל שעוברים הימים, נראה כלפי חוץ שהסערה הציבורית שככה מעט, אבל האמת היא שהמחאה עדיין חיה ובועטת. חלקה באופן גלוי ונראה, וחלק גדול ממנה מתחת לפני השטח, מתכנן, יוצר ופורץ החוצה.
אחת הקבוצות ששמה לה למטרה שלא לתת לפרשה להישכח ולשקוע, 

ובנוסף גם להציג את ההתרחשויות באופן אומנותי ויצירתי, כמעין קונטרה לאומנות מהצד השמאלי של המפה, היא קבוצת “מהפכה דקדושה זוטא”. את הקבוצה הקימה הדסה רינת כהן, מחברת הספר “הילד השלושה עשר”, המביא חוויות ואירועים מנקודת מבט של ילד המתגורר באחד הישובים או הגבעות. בקבוצה יוצרים ואמנים מתחומים רבים ומגוונים: כותבים, מאיירים מלחינים, מעצבים, יוצרים בחול ועוד. כולם פועלים בשיתוף פעולה למען המטרות שהציבו לעצמם. כששואלים את הדסה רינת על הקבוצה היא מדברת בשטף ושולפת בזה אחר זה סיפורים, רעיונות וגם תוכניות לעתיד.

בתור התחלה, אני מבקש ממנה לספר איך הכול התחיל.
“שבוע וחצי אחרי מותו של אהוביה השתתפתי בשתי הפגנות מחאה. שם פגשתי אלימות רבה וקשה של שוטרים כלפינו, בלי שעשינו דבר שהצדיק את זה. לאחר מכן, כששמעתי גם את הדיווחים בתקשורת, הפנמתי שזה לא משנה מה באמת יקרה, בתקשורת תמיד יציגו את הצד שלנו כצד האלים ומפר החוק. הבנתי שהגיע הזמן לשנות את המשוואה. בשלב הזה עוד לא ידעתי לאן הכול יתגלגל ומה יצא מזה, אבל החלטתי לנסות. הבנתי שזה מהלך ארוך שאני הולכת לצעוד בו ואין לי מושג לאן הוא יגיע ואיך, אבל ידעתי שזה משהו שאנחנו חייבים לעשות”.

אחת הקבוצות ששמה לה למטרה שלא לתת לפרשה להישכח ולשקוע, ובנוסף גם להציג את ההתרחשויות באופן אומנותי ויצירתי, כמעין קונטרה לאומנות מהצד השמאלי של המפה, היא קבוצת “מהפכה דקדושה זוטא”.

מה מייחד אתכם כקבוצה? בכל זאת, ראינו לא מעט מחאות, וכמה מהן גם היו יצירתיות ביותר.

“אנחנו פועלים בשני מישורים: גם הדרישה לצדק לאהוביה ולמשפחתו, בחקירה אמיתית של המקרה וטיפול באלימות המתמשכת של שוטרי ימ”’ר שי. ובמקביל אנחנו מנסים כל הזמן גם להעביר לציבור הרחב ולהוציא בדרכים אמנותיות החוצה, את הרוח הגדולה של הגבעות ושל החיבור לקודש.
אנחנו מכוונים לטווח הארוך, מנסים ליצור שינוי תודעתי דרך האומנות, מתוך מחשבה שאפשר להגיע כך גם לציבור שרחוק מאתנו בתפיסת העולם. אנחנו לא מצפים שיבואו להפגין ולמחות איתנו, אלא בעיקר שלא יראו אותנו רק דרך החדשות.

 אנו רוצים שיהיה שיר שיגע בהם, קריקטורה בועטת אבל מלאת אמת שתזיז משהו, שירון שמחבר שירים של החלוצים של פעם עם נוער הגבעות החלוצים של היום.
אנחנו עוד לא שם, הדרך ארוכה, אבל אנחנו מתקדמים. כרגע אנחנו אמנם פועלים בעיקר בדברים שבוערים, עסוקים בכיבוי שריפות, או בתגובתיות, ואל תשכח שיש גם את המגבלות הקורונה שתוקעות חלק מהדברים, אבל מתקדמים. במקביל אנחנו עוסקים בריצה לטווח הארוך. באמירה שיש לה משמעות.

חבר נוסף בקבוצה הוא אלישוב הר שלום (31), משורר ופובליציסט. מלבד פעילות ויצירה בקבוצה, אלישוב גם שובת רעב עד שתיפתח חקירה שתחקור את מותו של אהוביה. במהלך השביתה הוא אף הקים מאהל מחאה מול ביתו של השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה. ובחלק מהזמן ששבת אף התארגנה קבוצה של בני נוער רבים שהצטרפו לשביתת הרעב שלו במשך כמה ימים.

 

“יותר מחודש ימים מילאו את צמתי הארץ מחאות והפגנות”, הוא מספר, “אך לצערי בצד התקשורתי היה נראה שמלבד, הארת הציבור ‘הזה’ שוב באור שלילי ואלים, היתה התעלמות מוחלטת ואולי אף מכוונת לגופם של דברים. המחאות הרבות היו תוצאה של עקביות והתמדה, כי היתה הבנה שנחצה כאן קו אדום. אבל היה חשוב לפרסם את הדברים החוצה, גם במסלול העוקף את התקשורת הרגילה”.

אתם מזכירים הרבה את הנושא של אמנות חדשה, ובזה בעצם גם עוסקת הקבוצה שהקמת. אבל יש כבר לא מעט אומנים דתיים או ימניים: זמרים, מאיירים, שחקנים וסופרים. למה צריך להקים משהו חדש, ולא פשוט להצטרף אל מה שכבר קיים?

הדסה רינת: “לצערי קיים מחסור באנשים שלא מפחדים ללכת עם האמת הערכית שלהם עד הסוף, ולא להסתכל כל הזמן לצדדים מה אומרים עליהם. בלי חלילה לשלול או לבקר אף אחד, אבל המצב הוא שחסרה אומנות מהסוג הזה. במבחן המציאות אנשים רבים שפנינו אליהם, זמרים, יוצרים, כותבים שחקנים, חששו להשתתף. אפילו כשהם תמכו בנו והזדהו איתנו הם חששו להגיד את זה בקול. מאוד עצוב לי שזה המצב, אבל הגיע הזמן שנפסיק להיות האנדרדוג”.

מה משמעות השם של הקבוצה? איך הקדושה מתחברת לכל זה?

 

הדסה רינת: “האמת שאנחנו בדיונים קבוצתיים כרגע לגבי השם, אבל המחשבה היתה שצריך שתהיה ‘מהפכה’.

כי מה שקורה כרגע לא יכול להמשיך להתקיים. ו’קדושה’ כי יש לנו מטרה שהכול יצא מתוך נקודה של קודש שפורץ החוצה. גם כשאנחנו מוחים על משהו מסוים. ו’זוטא’ כי אנחנו לא מתיימרים לשנות את הכול. אני לא חושבת שמהפכה תרבותית באמת תגרום לחילופי שלטון או לשינוי מוחלט של המדיניות. אף על פי שהיו דברים מעולם”.

אלישוב: “שביתת הרעב שלי החלה מתוך כאב גדול וחשש גדול שטיוח מה שקרה יביא למקרים נוספים. כבר בתחילת הדרך ידעתי שספק אם אצליח להשפיע ואם זה יעניין מישהו, אבל כאדם מאמין ידעתי שאני פועל בשביתה גם כלפי ריבונו של עולם. אנחנו מבחינתנו לא עוברים לסדר היום. אגב, בשבת יהיה היום ה-40 לשביתה. בינתיים אני חש בטוב, תודה לה’”.

אמרתם שיש לכם תחומים נוספים שאתם מתכננים לפעול בהם בעתיד. אתם יכולים לספר לנו על כמה מהם?

“האמת שתכננו להתכנס ולהיפגש בפועל”. מספרת הדסה רינת, “מעבר לדיוני הווטסאפ והזום, שם קורים כרגע רוב הדברים, רצינו להיפגש כדי לגבש רעיונות ולחשוב יחד על הדברים לטווח הארוך. המפגש נדחה הרבה בגלל הסגר, אבל מקווים שזה יקרה בקרוב בעזרת ה’. בכל אופן, אנחנו מקווים לפרוץ לתחומים נוספים, לדברים תהליכיים יותר. למשל היכרות עם חיי היום-יום בגבעות והשאיפה לגאולה ובניין בית המקדש”.

הרעיון יפה, היצירתיות לא חסרה, ויש לכם גם תוכניות לעתיד. אבל מה עם החיבור לאנשים? בשביל שינוי חשוב שיראו אתכם…

“מותו של אהוביה ז”ל הוא קצה של התנהלות ורדיפה לא מידתית של שנים רבות”, אומר אלישוב. “כעת רבים נחשפו לה ואני מקווה שזה יחולל שינוי תודעתי ציבורי, שאנחנו משתתפים בו באופן פעיל”.

“אנחנו פועלים ויוצרים, וברוך ה’ הדברים לאט לאט פורצים החוצה”, מוסיפה הדסה רינת. “זה אמנם לוקח זמן, אבל יש כבר כמה קבוצות ווטסאפ שמתפרסמים שם תוצרים ויצירות שלנו, דף וקבוצת פייסבוק, ערוץ יוטיוב, וערוץ טלגרם. נפתחה גם קבוצת אמנים של בני נוער, עם יצירות ורעיונות שהם יוצרים ומתכננים. בנוסף, חומר רב שיצא מידינו ומהפעילויות שנעשו הציף את הרשתות וקבוצות הווטסאפ, גם אם לא קושר באופן ישיר לקבוצה. כמה מהתוצרים אף עלו בגופי חדשות שונים כמו ערוץ 20, כיכר השבת, תחנות רדיו ועלוני שבת”.

“כאב לי מאוד לראות את הפילוג הציבורי שגם נחשף דרך מקרה אהוביה”, אלישוב מסכם. “אנו מאוד מכילים מול אחינו הלא דתיים, אך כשזה קרוב אלינו, בנים ובנות שכנים ושכנות, משהו בנו לא מוכן להכיל את השונה ואנו ממהרים להוקיע. 

גם על הנושא הזה אני מתפלל, שנזכה להרבות באהבת חינם”.

כתבות נוספות:

DNA של חסד

יוסף ארנפלד העשור האחרון היה עשור החסד של ישראל ליבמן. לאחר שהחלים ממחלת הסרטן הוא

קרא עוד »

פרקי הלל

יעלי אליה מדי הבית של עמיחי ורינה אריאל נמצא באזור פסטורלי ומבודד באופן יחסי בקרית

קרא עוד »

ניגון הלב

יעלי אליה מדי עופר שניידר ירושלמי מלידה, נולד למשפחה חילונית אחד משלושה ילדים. היום גר

קרא עוד »

שר התורה

מאיר טרבלסי הידעת? בספרייתו של הרב עובדיה זצ”ל יש כ-40,000 ספרים! הרב נולד בשם “עובדיה

קרא עוד »

מהפכה של שמחה

צופיה לקס, סטנד-אפיסטית, שחקנית ויוצרת תיאטרון, אם לתשעה המתגוררת ביישוב עפרה, אישה מלאת אנרגיות השומרת

קרא עוד »