מתנה מקורית ויקרה לפורים

סיפורים מחייו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל

האם גם בשעון שלך יש נזילה תמידית? איך מוסיפים ליום, ולו שעה אחת בלבד? נעקוב אחרי הרב קוק ליממת פורים, ואולי נגלה את הסוד לפתרון מצוקת הזמן:
א. שמעתי מהרב שלמה גורן שהרב קוק אמר לו: אמנם עיקר מצות השתיה היא ביום הפורים, אבל אני שותה כוסית גם בליל פורים, יושב ללמוד, ואז מתחדשים החידושים הטובים ביותר שלי בכל השנה!
ב. הרב שלמה זלמן אויערבך סיפר על מחזה מופלא, שבו בכל פורים היו באים בני הרבנים ותלמידי החכמים בירושלים, מביאים לרב קוק משלוח מנות, וכל אחד היה אומר חידוש תורני שהכין. כילד, הוא היה מגיע בכל שנה, ומתרגש מאד לקראת אמירת החידוש לפני הרב. אם אינני טועה, הוא העריך שהיו מגיעים כשלוש מאות ילדים במהלך הפורים. תיאור דומה שמעתי מבני רבנים מאותו דור.
ג. הרב משה צבי נריה תיאר מהלכים שלמים של “פורים תורה” שהרב היה אומר באריכות בסעודת פורים.
ומכל אלה אני עושה חשבון: נניח שלכל ילד הוא היה מקדיש רק שתי דקות, נכפיל ב300, ונגיע ל10 שעות! נוסיף את הלימוד הלילי הנ”ל, קריאות המגילה, התפילות, השאלות שהיו מגיעות כל יום, דברי התורה בסעודה, משלוחי המנות, קבלת האורחים, מתנות לאביונים, מאיפה לוקחים את הזמן הזה, והכל בתוך יום אחד?
תירוץ הקושיא מצוי בתיאור של אהוד מנור על הימים שבהם “השמש לא מיהר, [כי] אנשים אמרו שלום, חבר היה חבר”. ומה המקור הקדום לרעיון זה? “שמש בגבעון דום” של יהושע, כמובן. חז”ל אמרו שגם במלחמת עמלק, משה העמיד את השמש לפני ששקעה. שמעתי מהרב אביגדור נבנצל, רבה של ירושלים העתיקה, שמהחשבון בפסוקים יוצא שמלחמת עמלק, “ויחלוש יהושע את עמלק”, התרחשה בכ”ח אייר! אז אולי בנס ההוא טמון סוד הזמן. בלי נס, קשה להבין איך בשישה ימים אפשר להספיק לשחרר את ירושלים, וגם את מלוא מרחבי סיני, יהודה, שומרון, חבל עזה ורמת הגולן…
אבל האם אפשר ‘להזמין’ נסים? מהי משמעות העמדת השמש עבורנו? לבי אומר לי שההספק הנסי של הרב קוק בכל ימיו קשור ישירות, למרות האבסורד, לנתינה מזמנו לילדים ולכל אדם. מול עמלק, תמצית הרוע האנושי, ניצב עם ישראל עם בשורת הטוב האנושי, ומשיג את חירות הזמן, עוצר את מרוצת השמש עם “איש לרעהו ומתנות (זמן) לאביונים”. עם ‘חבר היה חבר’ נוכל גם אנחנו ‘להאריך’ ימים…