שמץ מינהו

אורי שכטר, מנהל אגף שורשים בארגון רבני צהר ופעיל חברתי.

הסתכלתי על הבחור ושאלתי אותו: “ואתה לאחר החזרה שלך בתשובה מוכן לקבל את אחיך שהוא חילוני, בצורה נקיה לחלוטין בלי לשפוט אותו?”

לפני כמה שנים הפנה אלי חבר מישהו שנמצא בתסבוכת משפחתית והוא רוצה להתייעץ על איך לצאת מהתסבוכת. באחד הימים ירדתי למרכז במסגרת העבודה ונפגשתי עם הבחור בתל אביב. הוא סיפר לי: “אנחנו שני אחים בהפרש של שנה בינינו. אין לנו אחים או אחיות נוספים. מיד לאחר השחרור מהצבא לפני כעשרים שנה, חשבנו על רעיון מסוים והקמנו יחד חברה שבמהלך השנים הצליחה מאוד והפכה לחברה כלל ארצית. ניהלנו אותה במשותף, באהבה ובהצלחה רבה. לפני כשבע שנים אחי נסע לחו”ל לשלוש שנים עם משפחתו. והחלטנו שאני אחזיק ואנהל את החברה עד שהוא ישוב מחו”ל. באותה תקופה התחלתי להתקרב ליהדות, גדלנו בישוב חילוני מאוד ומשפחתנו הייתה רחוקה מאוד מהיהדות. לא הפכתי לקיצוני, אפילו עם כיפה לא הלכתי, אלא עם איזה כובע שלא הסגיר את ההתחזקות שלי. 

כשאחי חזר הוא מאוד כעס על התקרבותי לדת והוא ממש ניתק איתי כל קשר אישי”.

שאלתי אותו: “עדיין יש לכם חברה משותפת, או שפרקתם את השותפות?”.
-”לא, פשוט אנחנו מדברים כל בוקר כחצי שעה רק על העסק בצורה קרה, מחלקים משימות וזהו. הפסקנו להיות אחים. אחי פשוט לא מוכן לקבל את זה שחזרתי בתשובה”.
הסתכלתי על הבחור ושאלתי אותו: “ואתה לאחר החזרה שלך בתשובה מוכן לקבל את אחיך שהוא חילוני, בצורה נקיה לחלוטין בלי לשפוט אותו?”
הבחור הסתכל עלי במשך כמה דקות והיה נראה שהוא מנסה לעכל את מה שאמרתי לו. ואז הוא פרץ בבכי ואמר “זה נכון, אני לא מקבל את אחי כמו שהוא”. הוא המשיך תוך כדי בכי “אני מנקה את הלב שלי ואני מקבל על עצמי לקבל את אחי כמו שהוא”. הפגישה הזאת התרחשה ביום רביעי אחר הצהרים. נפרדנו בחיבוק גדול.
ביום שישי בצהרים קבלתי טלפון מהבחור. ברקע שמעתי קולות של ילדים צוהלים ושמחים. הוא שאל אותי “תנחש איפה אני עכשיו?”, ואני עונה לו “אין לי מושג”. הוא סיפר לי שהוא בבריכה של אחיו עם כל המשפחה שלו.
יש לי רק שאלה אחת אליך, אמרתי: “סיפרת לאחיך על הפגישה שלנו ועל התהליך שעברת?” והוא ענה: “לא, לא סיפרתי לו כלום. הוא התקשר אלי אתמול בלילה ואמר לי ‘אולי תקפוץ מחר עם המשפחה אלי לבריכה, מזמן לא היינו ככה ביחד כמו אחים’. ובלי לחשוב פעמיים עניתי לו שנגיע בשמחה”.
בספר כתר שם טוב כתוב: “אמר הבעש”ט הקדוש שאין במציאות שיהיה אדם רואה לאחד עובר עבירה, אלא אם כן יש בו שמץ מינהו מאותה עבירה או דוגמתה”. אנסה לפשט את הדברים, אם אנחנו רואים משהו שמישהו עושה וזה מפעיל אותנו: מכעיס, מעציב, מדכא, סימן שיש בנו חלק מאותו דבר לפעמים חלק גדול ולפעמים חלק קטן. וכל הסיבה שבורא עולם גורם לנו לראות את אותו המעשה שמרגיז אותנו היא כדי שנתקן את עצמנו.
אסיים בסיפור קצת מצחיק. אשתי מיום שהתחתנו, במשך 20 שנה מנקה את הבית במטאטא. תמיד, אבל תמיד, היא משאירה את ערמת הלכלוך, והאמת שזה היה מטריף אותי. לפני 5 שנים שאלתי את עצמי מה הערמה הזאת באה לתקן בי? ומה יש בי מהערמה הזאת? הגעתי למסקנה שאני לא מסיים שום דבר עד הסוף. כשאני קודח בקיר בסלון לדוגמא, אני משאיר את המקדחה בסלון במשך שבועיים. לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי לעבוד על הנקודה הזאת, לסיים את מה שאני עושה עד הסוף ולא תאמינו מה קרה? הערמה של אשתי פשוט נעלמה.
נראה שאני כבר לא הייתי צריך את התיקון הזה, עד שיגיע התיקון הבא עלינו לטובה…

כתבות קודמות

דיוק

אורי שכטר, מנהל אגף שורשים בארגון רבני צהר ופעיל חברתי. קודם כל תודה לבורא עולם

קרא עוד »

שמץ מינהו

אורי שכטר, מנהל אגף שורשים בארגון רבני צהר ופעיל חברתי. הסתכלתי על הבחור ושאלתי אותו:

קרא עוד »

כל נדרי

אורי שכטר, מנהל אגף שורשים בארגון רבני צהר ופעיל חברתי. עמדתי למעלה והתפללתי לבורא עולם:

קרא עוד »

רק צינור

אורי שכטר, מנהל אגף שורשים בארגון רבני צהר ופעיל חברתי.  יש בורא לעולם, והוא הברז.

קרא עוד »

אורי שכטר

אורי שכטר, מנהל אגף שורשים בארגון רבני צהר ופעיל חברתי. פרשת ניצבים פותחת במילים “אַתֶּם

קרא עוד »